Text Box: בשביל זה יש חברים 

 

Text Box: אדם וכלבו מתו והגיעו לשמיים. 
הם צעדו בשביל העשוי אבנים משתלבות מזהב, לאורך קיר עשוי משיש משובח. במעלה המדרגות ניצב לפניהם שער משובץ ביהלומים ופנינים, שזהר באור השמש. בפתחו של השער ישב שומר. 
"סליחה", אמר בעל הכלב, "היכן אנחנו נמצאים?"
"בגן עדן", ענה השומר.
"אפשר לקבל כוס מים?", שאל בעל הכלב.
"בודאי", ענה השומר בפתח. "הכנס ואדאג שיביאו לך כוס מים צוננים".
"האם גם החבר שלי יכול להיכנס?", שאל האדם.
"אני מצטער", ענה השומר. "איננו מאפשרים לחיות מחמד להיכנס".
האיש החליט לוותר על המים. קרא לכלבו והם המשיכו ללכת. 
הדרך שבה צעדו האיש וכלבו החלה להשתנות: משביל של אבנים משובצות זהב, הפכה הדרך לשביל של אבנים רגילות ואחר כך לדרך עפר.
כשהגיעו לשער עץ שעמד באמצע הדרך ללא כל גדר מסביב. ראו איש שנשען על עץ וקרא ספר.
"סליחה", אמר האדם. "יש פה מים?"
"בטח. היכנסו", ענה לו האיש.
האדם וכלבו עברו בשער וניגשו לברז המים ושתו כאוות נפשם.
"תודה". אמר האדם. "מה זה המקום הזה?", התעניין לדעת.
"גן עדן", ענה לו האיש שנשען על העץ.
"זה מאד מבלבל", האדם אמר. "השומר שפגשנו קודם אמר לנו ששם זה גן עדן".
"אתה מתכוון לרחוב המוזהב עם השער המשובץ יהלומים ופנינים? לא. שם זה גיהינום".
"ולא אכפת לכם שמשתמשים בשם שלכם שם?" התפלא בעל הכלב.
"לא", ענה לו האיש. "אנחנו רק שמחים שהם לוקחים אליהם את כל אלה שמוכנים להשאיר את החברים שלהם בחוץ".
הבנתם?
אז אל תשכחו את החברים שלכם...